השלב הא -מיני של דרמטופיטים שייכים להמפטרה תת -פילום ולבמה המינית שייכת לתת -פילום אסומיקוטה. בהתבסס על מאפייני המקרוקונידיה, ניתן לחלק דרמטופיטים לשלוש סוגים. Trichophyton: Macroconidia בצורת מוט; Microsporum: מקרוקונידיה בצורת ציר; ואפידרמופיטון: מקרוקונידיה בצורת עץ. בדרמטופיטוזיס, טריכופיטון רוברום הוא הסוכן הסיבתי השכיח ביותר, המהווה 88.19%, האחרים הם, לפי שכיחות, מנטגרופיטים של טריכופיטון (6.77%) ו- Microsporum Canis (3.33%). פחות נפוצים הם אפידרמופיטון פלוקוסום (0.89%), גיפסת מיקרוספורום (0.49%) ו- Trichophyton Vileaceum (0.32%). דרמטופיטים פולשים בעיקר לעור, לשיער ואצבע (בוהן) ציפורניים של בני אדם או בעלי חיים, ומטפילים או להירקב ברקמת קרטין של האפידרמיס, שיער וציפורניים, וגורמים לתאגיד טינאה ופדיס טינאה בבני אדם או בעלי חיים.

המרכיבים העיקריים של קירות תאי פטרייה הם צ'יטין, גלוקן, תאית ומנאן. המננים נמצאים ברובם בקירות תאי פטרייה כ- α-1,6-Mannan כשרשרת עמוד השדרה. ניתן להפריש את המננים על עורו של המארח והם חומרים המפחיתים את התגובה החיסונית ויש להם את התפקוד של ספיגת חיידקים פתוגניים ווויסות חסינות. המבנה של α-1,6-mannan משתנה מאוד בין פטריות שונות, והמבנה של α-1,6-mannan הגורם לטינאה ורסקולור בחיות מחמד הוא מאוד ספציפי, ולכן α-1,6-mannan יכול לשמש כ- יעד לגילוי של טינאה versicolor בחיות מחמד. ערכת האבחון של Dermatophytosis PET (Latex Immunochromatography) משתמשת בטכניקות אימונוכרומטוגרפיות כדי לאתר באופן איכותי את נוכחותם של α-1,6-Mannan בדגימות.